שבלי נ' בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שבפניי, הינו נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת מס' 2 כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 03.08.09.

2.התובעת טוענת, כי התאונה ארעה שעה שחנה רכבה בתוך השוליים של הכביש. אותה עת הייתה דלת הרכב פתוחה וטכנאי מטעם "שגריר" טיפל בתקלה שארעה ברכב. רכב הנתבעים, שהיה נהוג אותה עת ע"י הנתבעת 2, עשה דרכו בנסיעה ישר בכביש הראשי, לפתע סטה אל עבר רכב התובעת ופגע בדלת הקדמית השמאלית.

3.מנגד טוענים הנתבעים, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע מס' 1, שנהג ברכב התובעת במועד התאונה הנדונה. לטענתם, במועד התאונה עשה רכב הנתבעים את דרכו בנסיעה ישר בכביש במהירות סבירה, בעוד שרכב התובעים חנה בשול הכביש בצמוד לפס הצהוב. לפתע, נפתחה הדלת הקדמית שמאלית ברכב התובעים ופגעה ברכב הנתבעים, עת שחלף במקום.

4.בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים וכל אחד הדגים, לפי גרסתו, את נסיבות התרחשות התאונה. עוד צירפו התובעים תמונות צבעוניות של הנזק ברכבם (ת/1) וכן מסמך בכתב הנושא את הכותרת "הצהרה", אשר נטען כי נחתם ע"י עובד של "שגריר", בשם עופר חליווה, שטיפל ברכב התובעים במועד התאונה, ובו תיאור לנסיבות קרות התאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ושמעתי את עדויות הנהגים המעורבים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

6.כידוע, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע, בחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים שוכנעתי, כי לפניי גרסה כנגד גרסה, כאשר כפות המאזניים מעוינות ולא ניתן להכריע ביניהן, שכן איש מהצדדים לא הביא אלא את עדותו שלו, הסותרת את עדות רעהו. יתרה מכך, מוקד הנזק ברכב התובעים מתיישב עם כל אחת משתי הגרסאות.

7.בעת התרחשות התאונה טיפל עובד של "שגריר" ברכב התובעים. עם זאת, נמנעו התובעים מלהזמין את העובד למתן עדות בביהמ"ש, ללא שניתן לכך כל הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת. בנסיבות אלה, חלה ההלכה הפסוקה, לפיה הימנעות צד מהבאת ראיה שעשויה לתמוך בגרסתו, תיזקף לחובתו. יובהר, כי אין די במסמך ה"הצהרה" (ת/2) שצירפו התובעים בכדי להוכיח את גרסתם, ואין הוא יכול לבוא במקום עדות בעל פה של נותן ההצהרה בעצמו. מעבר לנדרש אציין, כי תיאור נסיבות התאונה, כפי שמופיע בהצהרה, אין בו, לבדו, כדי להטיל את האחריות על שכמי הנתבעת 2, וזאת לאור גרסתה של הנתבעת 2, כי דלת רכב התובעים נפתחה אל תוך מסלול נסיעתו של רכב הנתבעים.

8.לאור כל האמור, אין מנוס אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל ולדחות את התביעה, וכך אני מורה.

9.בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

10.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תש"ע, 25 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: